מחקר על גיד אכילס
מבוא
גיד אכילס, הידוע גם בשם “גיד העקב”, הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגוף האדם. הוא מחבר בין שרירי השוקיים (שריר הסובך ושריר הסוליה) לבין עצם העקב. תפקידו המרכזי הוא לאפשר תנועות של כפיפה כפית (Plantar Flexion) כמו עמידה על קצות האצבעות, קפיצה וריצה.
מבנה ואנטומיה
גיד אכילס בנוי מסיבים קולגניים חזקים המאורגנים בצפיפות, המאפשרים לו לשאת עומסים גבוהים מאוד. למרות עמידותו הרבה, הוא פגיע במיוחד בשל אספקת הדם המוגבלת באזורו האמצעי (האזור ההיפווסקולרי). עובדה זו תורמת לסיכון לפציעות, במיוחד במצבים של מאמץ יתר או טראומה.
פציעות בגיד אכילס
סוגי הפציעות הנפוצות:
1. דלקת בגיד (Tendinitis):
מתאפיינת בכאב ודלקת הנגרמים ממאמץ יתר או מתנועות חוזרות.
2. דלקת כרונית (Tendinosis):
מצב כרוני שבו סיבי הגיד נחלשים ומתדרדרים, ללא סימני דלקת חריפים.
3. קרע חלקי או מלא:
פציעה חמורה שבה סיבי הגיד נקרעים לחלוטין, מה שגורם לכאב חד ואובדן יכולת תנועה מלאה של הקרסול.
גורמי סיכון:
• פעילות גופנית מאומצת ללא חימום מתאים.
• נעליים לא מתאימות.
• גיל מתקדם, בו גמישות הגיד יורדת.
• מצבים רפואיים כרוניים, כמו דלקת פרקים או סוכרת.
אבחון וטיפול
אבחון:
• בדיקה קלינית: בדיקות פיזיקליות כמו מבחן תומפסון לאיתור קרע.
• הדמיה: אולטרסאונד או MRI מספקים תמונה מפורטת של מצב הגיד.
טיפול:
1. טיפול שמרני:
• מנוחה והימנעות מפעילות מאמצת.
• פיזיותרפיה לחיזוק שרירי השוקיים ושיקום טווח תנועה.
• שימוש במדרסים מותאמים אישית להפחתת עומס על הגיד.
2. טיפול תרופתי:
• נוגדי דלקת (NSAIDs) להקלה על כאב ודלקת.
3. ניתוח:
במקרים חמורים של קרע מלא או חוסר תגובה לטיפול שמרני, נדרש תיקון כירורגי.
שיקום ומניעה
• שיקום:
משלב תרגילים פיזיותרפיים, מתיחות וחיזוק הדרגתי. תהליך השיקום עשוי להימשך בין 3 ל-12 חודשים.
• מניעה:
• ביצוע חימום ומתיחות לפני פעילות גופנית.
• שימוש בנעליים מתאימות.
• הימנעות מפתאומיות בעומס גופני.
סיכום ומסקנות
גיד אכילס הוא מרכיב קריטי לתנועתיות ותפקוד יומיומי, אך פגיעותיו עלולות להיות מורכבות ודורשות אבחון וטיפול מדויק. על כן, חשוב להשקיע במניעה ובמודעות לסימני אזהרה כדי להימנע מפציעות חמורות. מחקרים ממשיכים לחקור שיטות שיקום מתקדמות, כולל טיפולים ביולוגיים, כדי לשפר את איכות החיים של הסובלים מפגיעות בגיד.